הָאָדָם מוּכְרָח לָלֶכֶת תָמִיד
בְּמַצָב שֶל טוֹב,
הַיְינוּ, שֶהוּא חַי בְּעוֹלָם
שֶכּוּלוֹ טוֹב,
וְכל מַה שֶהוּא מַרְגִיש -
הַכּל הוּא לְטוֹבָה.
וּבִזְמַן שֶבְּלִי כּל סִיבָּה,
אֲנָשִים עוֹשִׂים לוֹ אֵיזֶה דָבָר רָע,
אַל יַחְשוֹב שֶזֶהוּ דְבַר מִקְרֶה,
אֶלָא כּל הַכַּעַס שֶיֵש לוֹ עֲלֵיהֶם,
אַסוּר לִנְקוֹם בָּהֵם,
אֶלָא לוֹמַר
שֶהַכּל הוּא מֵהַהַשְגָחָה.
וְזֶה הַנִיסַיוֹן שֶרוֹצִים לְנַסוֹתוֹ,
אִם גַם בִּזְמַן כַּזֶה
הוּא יָכוֹל לְהַחְזִיק בְּתוּמָתוֹ,
וְלִהְיוֹת אוֹהֵב ה'.
וְעַל יִדֵי זֶה
שֶהוּא מִתְגַבֵּר עַל יִצְרוֹ
וְכל הַכּוֹחוֹת שֶל הַכַּעַס,
הוּא צָרִיך לְהַכְנִיס לַקְדוּשָה,
מֵהַהִתְגַבְּרוּת הַזאת
הָאָדָם נַעֲשֶׂה בַּעַל כּוֹחַ.
כִּי הוּא יוֹדֵעַ שֶהַשוּתָף
מְלוּבָּש בּוֹ,
וְלא חוֹשֵב וְעוֹשֶׂה דָבָר
שֶלא מַתְאִים לַשוּתָף.
אֶלָא חוֹשֵב עַל רוֹמְמוּתוֹ
וּמִשְתוֹקֵק שֶיִהְיֶה אוֹר.
החיבור והלימוד - הם העבודה העיקרית של אדם, הרצינית ביותר, למרות שזה לא מורגש ולא נראה לנו כי עיקר.
כל יום אני מבינה שהחיים הם לא צחוק. חיים הם עכשיו והם פועלים כל רגע ורגע לפי החוקיות קבועה ותמידית ללא שום רחמנות. או שמקבלים עונש על המקום או שכר ובשניהם לא קל להחזיק בכיוון. רק הכרת המצב והסכמה עימו מעל הדעת ומעל החשבונות גשמיים עוזרת להצדיק את המתרחש.
מאז שהתחלתי לעבוד עם הספרים מסדרת ה"לב", אז יותר קל לי לנתח את הסיטואצייות. המשאלים מתלבשים באופן מבריק על חיים ועוזרים לשות על פני המים ולא לטבוע בבלבולים.
מעלה תפילה לתיקון במהרה עבור כל העולם ומבקשת כוח להמשיך בשיעור גדול מכפי שהיה קודם.
